<h1>סמ"ג לאוין סימן רט"ו</h1>
<h2>דף ז.</h2>
גרסינן בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז ב') תנו רבנן לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות (דברים כ"ד ט"ז) מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים הרי כבר נאמר איש בחטאו יומת[ו] אלא שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות, אשכחן קרובי האב דפסולין לעדות קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו עניין לקרובי האב תניהו עניין לקרובי האם לפסול עדותם, אשכחן לחובה לזכות מנלן יומתו יומתו תרי זימני אם אינו עניין לחובה תניהו עניין לזכות, אשכחן אבות לבנים ובנים לאבות וכל שכן אבות להדדי, בנים להדדי שהם שני בשני מנלן אם כן לכתוב קרא לא יומתו אבות על בן מאי בנים דאפילו בנים להדדי, בנים לעלמא מנלן שלא יעידו אם כן לכתוב קרא בן על אבות אי נמי הם על אבות מאי ובנים דאפי' בנים לעלמא, אשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנלן אמר קרא (ויקרא כ"ד כ"ב) משפט אחד יהיה לכם. ובירושלמי גרסינן (סנהדרין פ"ג ה"ט) ורב אלפס (שם דף ח' ב') הביאו מניין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה מפני שאם הוזמו נהרגין זה בעדות זה שהרי אין נהרגין עד שיזומו שניהם, ומניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים מפני שלא ירצה הדיין לקבל הזמה על קרובו והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה, ומניין פסול קורבא בדיינים כמו בעדים מפני שאמרה תורה הרוג על פי עדים [והרוג] (ו)על פי דיינים מה בעדים שלא יהא שם צד קורבא אף בדיינין לא יהא שם צד קורבא, והלכתא אפילו אין שם קורבא כי אם לערב פסולין דאי לית ליה בתר ערבא אזל כדאיתא בפרק קמא דמכות (ז' א') עכ"ל.
